דמיינה לכן שתי נשים.
האחת, לאה שמה, אינה משלימה עם הזדקנות הגוף, לא עם בגידת הציצים, לא עם הקמט הסורר ההוא שבין הגבות, ולא עם השיער שמבצבצות ממנו שערות לבנות. כדי להצליח לחיות עם עצמה על לאה: לעשות ניתוחים, מתיחות פנים, בוטוקס, ולצבוע את שיערה.
והנה רחל, רחל מקבלת את הזדקנות הגוף בטבעיות, היא מקבלת את הקמט שעל פניה, וגם אם לעיתים מתבאסת ממנו, היא מוצאת יותר ערך בלהשאיר אותו מאשר לשלם למזריקנית בכדי שתהפוך את פניה לפני ברווז. היא מסתכלת במראה ומראה השיערות הכסופות השזורות בשיערה החום גורם לה להרגיש שהיא משתבחת עם השנים, והקמט, והשיער, והציצים שחברו לברכיים, הם כולם מוסיפים לה אופי.
אני לא צובעת שיער ולא אצבע שיער לעולם. למה? 7 סיבות:
1. חוסר עניין. אין לי עניין בזה, אני לא מוצאת את הערך הנוסף הנלווה להתעסקות הזאת.
2. בזבוז זמן - בעיני זה לקחת כמות של זמן לא מבוטלת ולהעלות אותה באש. הזמן שהולכים לפארם בכדי לקנות את הצבע, הזמן שצובעים את השיער, אם זה DIY ואם לא אז למצוא מישהו אחר ולמצוץ לו את הזמן, (אישה משועבדת ממוצעת דורשת מעצמה לצבוע את שיערה בין כל 4-6 שבועות) ולא דיברתי עוד על הזמן שצריך ללכת לעבודה בכדי לממן את טקס הסתרת האפור בשיער.
3. בזבוז כסף. בהסתכלות זריזה באינטרנט, קופסא של צבע לשיער עולה
בין 30 ל-70 ש"ח, לא כולל כסף לשיקום נזקי השיער; מלבינים
למיניהם והכסף שנדרש בכדי להגיע לפארם, ברכב או אוטובוס.
במידה וצביעת השיער נעשית במספרה העניין העסק יעלה בין 150-280 ש"ח, לא כולל גוונים, לא כולל תספורת ולא את הכסף שעלה להגיע למספרה.
4. ניסיון להשתחרר מהתלות בפארמים למיניהם, עד כמה שאפשר - אמנם אני חיה בעידן שבו גלובליזציה והדרך הקלה היא לפנות אל הצרכנים שקרובים לביתינו, בדרך כלל יהיו הם התאגידים הגדולים שמעמידים פנים=מבצעים בכדי ששלשול כספי לכיסם ירגיש לי שדפקתי את המערכת, אך הצמצום האמיתי של התלות תבוא או ממיקור פנימי, או של דברים שהחברה אומרת לי שאני חייבת לבצע אותם ואני אקרא על זה תיגר. בהיותי סרבנית מצפון לצביעת ראשים נשיים, אני חוסכת מכיסם של האליטה את הכסף שלי, שעמלתי עליו בעמל רב.
5. יופי - אין שום דבר יפה בעיני, באישה בת 60 שצבע שערה הוא כמו נכדתה בת ה-13. יש סיבה שהטבע הביא לנו את ירידת הפיגמנטציה, הסיבה בעיני: שננוח, שנשלים עם עצמינו, עם השנים, עם הדרך. מחיקת כל אלו על ידי צבע, הורסת במחי צבע את היופי האמיתי של שיער כסוף / לבן ואת משמעותו העמוקה.
6. שחרור ממה שהחברה מגדירה כיפה ובמיוחד כנשי. - אין לי שום סיבה שלאחר ששוחררתי, מהמחוך, מהאיסור על להצביע, לנהוג, שתהיה לי דעה משל עצמי, לכבול את עצמי למחוך חברתי מהסוג המתוחכם ביותר
הרווחתי כל שערה אפורה בכבוד, ואני מתאבלת על כל שערה כסופה שנושרת פי 3 מאשר על נשירת אחיותיה הצעירות והחומות. אני לא פחות נשית בעיני עצמי בגלל ששיערות אפורות מעטרות את פני, להיפך, הנשיות שלי רק מתעצמת מכך.
7. בריאות. אמוניה, כימיקלים, חומר משמר, חמצן, לא הייתי רוצה למרוח כל אלה על קרקפתי, ובטח שלא יחדרו החומרים את נקבוביות הקרקפת ומשם לגופי, לשאר המערכות. לא בכדי מזהירים נשים בהריון מצביעת השיער. שימוש מתמשך בצבע לשיער הורס את מרקם השיער וצפיפותו, עלול לגרום לפריחות ונזקים בעור. הסברנה לי את ההנגדה: צובעות בכדי שיראו טוב טוב ואז הצבע הורס את השיער ואת העור והן כבר לא נראות טוב.
האחת, לאה שמה, אינה משלימה עם הזדקנות הגוף, לא עם בגידת הציצים, לא עם הקמט הסורר ההוא שבין הגבות, ולא עם השיער שמבצבצות ממנו שערות לבנות. כדי להצליח לחיות עם עצמה על לאה: לעשות ניתוחים, מתיחות פנים, בוטוקס, ולצבוע את שיערה.
והנה רחל, רחל מקבלת את הזדקנות הגוף בטבעיות, היא מקבלת את הקמט שעל פניה, וגם אם לעיתים מתבאסת ממנו, היא מוצאת יותר ערך בלהשאיר אותו מאשר לשלם למזריקנית בכדי שתהפוך את פניה לפני ברווז. היא מסתכלת במראה ומראה השיערות הכסופות השזורות בשיערה החום גורם לה להרגיש שהיא משתבחת עם השנים, והקמט, והשיער, והציצים שחברו לברכיים, הם כולם מוסיפים לה אופי.
אני לא צובעת שיער ולא אצבע שיער לעולם. למה? 7 סיבות:
1. חוסר עניין. אין לי עניין בזה, אני לא מוצאת את הערך הנוסף הנלווה להתעסקות הזאת.
2. בזבוז זמן - בעיני זה לקחת כמות של זמן לא מבוטלת ולהעלות אותה באש. הזמן שהולכים לפארם בכדי לקנות את הצבע, הזמן שצובעים את השיער, אם זה DIY ואם לא אז למצוא מישהו אחר ולמצוץ לו את הזמן, (אישה משועבדת ממוצעת דורשת מעצמה לצבוע את שיערה בין כל 4-6 שבועות) ולא דיברתי עוד על הזמן שצריך ללכת לעבודה בכדי לממן את טקס הסתרת האפור בשיער.
3. בזבוז כסף. בהסתכלות זריזה באינטרנט, קופסא של צבע לשיער עולה
בין 30 ל-70 ש"ח, לא כולל כסף לשיקום נזקי השיער; מלבינים
למיניהם והכסף שנדרש בכדי להגיע לפארם, ברכב או אוטובוס.
במידה וצביעת השיער נעשית במספרה העניין העסק יעלה בין 150-280 ש"ח, לא כולל גוונים, לא כולל תספורת ולא את הכסף שעלה להגיע למספרה.
4. ניסיון להשתחרר מהתלות בפארמים למיניהם, עד כמה שאפשר - אמנם אני חיה בעידן שבו גלובליזציה והדרך הקלה היא לפנות אל הצרכנים שקרובים לביתינו, בדרך כלל יהיו הם התאגידים הגדולים שמעמידים פנים=מבצעים בכדי ששלשול כספי לכיסם ירגיש לי שדפקתי את המערכת, אך הצמצום האמיתי של התלות תבוא או ממיקור פנימי, או של דברים שהחברה אומרת לי שאני חייבת לבצע אותם ואני אקרא על זה תיגר. בהיותי סרבנית מצפון לצביעת ראשים נשיים, אני חוסכת מכיסם של האליטה את הכסף שלי, שעמלתי עליו בעמל רב.
5. יופי - אין שום דבר יפה בעיני, באישה בת 60 שצבע שערה הוא כמו נכדתה בת ה-13. יש סיבה שהטבע הביא לנו את ירידת הפיגמנטציה, הסיבה בעיני: שננוח, שנשלים עם עצמינו, עם השנים, עם הדרך. מחיקת כל אלו על ידי צבע, הורסת במחי צבע את היופי האמיתי של שיער כסוף / לבן ואת משמעותו העמוקה.
6. שחרור ממה שהחברה מגדירה כיפה ובמיוחד כנשי. - אין לי שום סיבה שלאחר ששוחררתי, מהמחוך, מהאיסור על להצביע, לנהוג, שתהיה לי דעה משל עצמי, לכבול את עצמי למחוך חברתי מהסוג המתוחכם ביותר
"האישה בעידן הפוסטמודרני חשופה בעצם לדבר והיפוכו: מחד היא יחסית משוחררת לעשות כרצונה, ומאידך, היא במעקב תמידי על מתאר הגוף שלה, על מה שאוכלת, לובשת, היציבה שלה. המצב יוצר מצב חברתי חדש בו הכלא של האישה הופך להיות נחשק על ידה, והיא משועבדת לשיטות שונות של שליטה בגופה" (מתוך: Bartky, Sandra Lee ,Foucault, Femininity and the Modernization of Patriarchal Power, 1997, בתרגום שלי)
הרווחתי כל שערה אפורה בכבוד, ואני מתאבלת על כל שערה כסופה שנושרת פי 3 מאשר על נשירת אחיותיה הצעירות והחומות. אני לא פחות נשית בעיני עצמי בגלל ששיערות אפורות מעטרות את פני, להיפך, הנשיות שלי רק מתעצמת מכך.
7. בריאות. אמוניה, כימיקלים, חומר משמר, חמצן, לא הייתי רוצה למרוח כל אלה על קרקפתי, ובטח שלא יחדרו החומרים את נקבוביות הקרקפת ומשם לגופי, לשאר המערכות. לא בכדי מזהירים נשים בהריון מצביעת השיער. שימוש מתמשך בצבע לשיער הורס את מרקם השיער וצפיפותו, עלול לגרום לפריחות ונזקים בעור. הסברנה לי את ההנגדה: צובעות בכדי שיראו טוב טוב ואז הצבע הורס את השיער ואת העור והן כבר לא נראות טוב.
