מתי אפגוש את עצמי
ברבע לשש לפני הבוקר, לפני שכולם קמו,
שותה עוד כוס מים
מצחצחת עיניים
מעמידה ריסים
מתעלמת מהשפם
מתעלמת מהחולצה עם הכתם השמנוני,
מתלבשת בלי להסתכל,
בלי להיתקל,
בזהירות,
יש פה עסק עם רגשות שבריריים
מתי אפגוש את עצמי,
מכינה כריכים, חותכת ירקות,
אורזת לבנזוג את האוכל
רצה עם העגלה ועם הנער המתבגר בן החמש במעלה הרחוב
חוצה את הכביש
זורקת בגנים
[נושמת הקלה]
נכנסת לרכב
נושמת דקה
נוסעת לעבודה, פוגשת את טל ואביעד,
במשרד מבצעת.
רצה הביתה כשכולם עוד עובדים,
משאירה את כולם ומרגישה לא נעים
אוספת ילדים,
הגדול עם פרצוף תחת,
אמא למה באת כבר לקחת?!
מסתכלת בציור ה7,000 שנראה אותו דבר
"בטח חמודי זה הציור הכי נהדר,
ואיך השתמשת במרחב של הדף, ובחירת הצבעים!"
ובפנים מדקלמת את מדריכי ההורים
של איך אני אמורה להיות
אמא אורגנית שרואה רק את הטוב
ולא פגשתי בעצמי היום ילדי החמוד,
כדי שאוכל להרגיש שאתה אהוב.
אוכל מתחמם, נאגטס טבעוני תעשייתי הישר מהשקית באהבה גדולה
מאמא משקיענית
מאמא משקיענית
הכל נזרק
הולך לפח,
ציצי לקטן,
נרדם ה-ל-ל-ו-י-ה
משם לרצות את הגדול
לקרוא עוד מאמר
לנקר על הספה
לקום בבהלה
ללכת למטבח לחפש את מה שאיבדתי במקרר
לא יודעת מי אני כבר בין מגדלי כביסה שהורדתי
בין בניין כלים שנבנה כל כך יפה מעצמו
בין כתמי הרצפה לאסלה המצהיבה
בין הילדים הצורחים למנת סמים מסוכרים
מתי אפגוש את עצמי
מתכנסת לתוכי
מזמן ידי לא נשלחה אל תחתוניי
ועולמי לא הורטט על ידי אצבעותיי
גינה - אמבטיות - ארוחת ערב
השילוש הקדוש של האם הבורגנית
ואלפי רגשות אשם צורח המבקר שגר על הכתף השמאלית
מתי אפגוש את עצמי
יד נשלחת אל הציצים שלי
הדגדגן מתבייש
פותחת רגליים ב00:00, גונחת גניחות של מְרָצָה
לא פוגשת את עצמי שם, בטח שלא אותךׂ
מסתכלת בשעון שמביט עליי באמפתיה, עוד דקה ועוד דקה
הדגדגן עוד מתבייש
ואתה כל כך רוצה שארצה,
ולא ראיתי אותך היום
ובטח שלא אותי,
לא קיבלתי חיבוק,
יד לא נשלחה אל בין השכמות,
הדגדגן שלי כל כך עייף, ונעלב, ועצוב ולא היה לו כוח להתרכז, והוא רק חשב על רגליו השעירות ועל ערימת הערימות שעוד לא עשה, ובזמן הזה
גנחת אתה
צונחת על כרית
וגם שם לא פוגשת בעצמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה